Tony Blair: Simchat Torah

Tony Blair: Simchat Torah

Tony Blair: Simchat Torah


3 min read



This article first appeared in Yedioth Ahronoth on 11 October 2017

For sure, there is joy in watching your children grow and develop. Recently I became the grandfather of a beautiful girl. Having been nervous about it, I discovered it was, for once, all I was promised it would be. Pure joy!

I find joy in art, beauty, the process of creativity, in learning, curiosity satisfied, in striving for the worthy cause and stretching the mind.

I find real pleasure in simple things – the meal with friends or family, the study of a beautiful work of art, music which stirs the emotion; and in the feeling of achievement when lucky enough to achieve.

And yes, if we're all honest, there is pleasure in ‘me’ time, just settling down with a book, closing the door, putting away the communications devices and taking your mind out of its daily cares and doing for once simply what you want to do!

I have just finished Rome and Jerusalem by Martin Goodman, which has explained to me the significance of the sacking of the Second Temple in 70 AD in way I had not understood before. And now someone has given me ‘The Chosen Few’ by Maristella Botticini and Zvi Eckstein in which I am already engrossed.

Because I am such a regular visitor to Israel, over 180 visits at the last count, I have found, amongst all the stress of the politics, huge pleasure in discovering the country and its extraordinary character. I have seen the religious sites of the Galilee, the Jordan Valley and the Holy City, which from the earliest age were part of my upbringing, but which I never thought I would actually walk around in person. Marvelled at how close Jerusalem can be to Tel Aviv, and how different. Seen the spectacular exhibition of Ai Weiwei at the Israel Museum. Been presented with examples of mind-bending new technology which will define how we will live and work in the future. And eaten as well as anywhere in the world – great and imaginative cuisine with fantastic local produce, and buckets of imagination.

These are joys which are obvious.

Not so obvious is the pleasure found not in ‘self’ but in service. Most of us want to live useful as well as happy lives and indeed find happiness in the thought that we may contribute to the sum of human happiness and not just our own.

I have been fortunate enough, since I left political office, to work in some of the poorest places in the world, especially in Africa where, though the frustrations and challenges can be immense, the opportunity to do good and to see it take practical shape is uplifting: basic programmes of maternal health and childcare which can be measured in lives saved, economic development which brings light and clean water and the education of a new generation of young Africans willing and eager to change the countries for the better.

So joy comes in many forms. But joy found in purpose is best of all.



יש אושר, כמובן, בצפייה בילדיך גדלים ומתפתחים. לאחרונה הפכתי לסבא לתינוקת יפהפייה, אני מודה שחששתי מזה, ולשמחתי גיליתי שהפעם זה באמת כל מה שהבטיחו לי: שמחה טהורה ומוחלטת.

אני מוצא את השמחות שלי באמנות, ביופי, בתהליך היצירה; בלמידה ובסיפוק הסקרנות; בחתירה לעבר מטרה ראויה ובאתגור התפיסה שלי. אני מגלה עונג אמיתי בדברים הפשוטים: ארוחה עם חברים או בני משפחה, התבוננות ביצירת אמנות מופתית, מוזיקה שמעוררת בי רגש, ובתחושת ההישג, כשמתמזל מזלי להגיע להישג.

וכן, אם להיות כן לגמרי, יש שמחה בלהקדיש זמן לעצמי בלבד: פשוט להתבודד עם ספר, לסגור את הדלת, לשים בצד את כל אמצעי התקשורת ולהסיר את הדאגות היומיומיות מהראש. ולשם שינוי, פשוט לעשות את מה שאנחנו באמת רוצים!

בדיוק סיימתי לקרוא את "רומא וירושלים", מאת מרטין גודמן. דרך הספר הבנתי את חשיבות חורבן בית המקדש השני בירושלים, באופן שלא הצלחתי לתפוס בעבר. לאחרונה קיבלתי את הספר "המיעוט הנבחר", מאת פרופ' מריסטלה בוטיצ'יני ופרופ' צבי אקשטיין, ואני כבר שקוע בו.

בגלל שאני אורח קבוע בישראל – עם יותר מ־180 ביקורים בפעם האחרונה שבדקתי – גיליתי, מעבר לכל הלחץ הפוליטי, עונג אדיר בגילוי המדינה הזאת על אופיה יוצא הדופן. ראיתי את האתרים הקדושים שמגיל צעיר ביותר היוו חלק מהחינוך שלי, אך לא ציפיתי להביט עליהם מקרוב: בגליל, בעמק הירדן ובעיר הקודש. נפעמתי מכמה קרובה ירושלים לתל־אביב, וכמה הן שונות. ראיתי את התערוכה המדהימה של איי־ווי־ווי במוזיאון ישראל, ונתקלתי בדוגמאות לפיתוחי טכנולוגיה שמאתגרים את התפיסה ויגדירו מחדש איך נחיה ונעבוד בעתיד. וכמובן, אכלתי אוכל שלא נופל ברמתו משום מקום אחר בעולם, ארוחות מעולות ויצירתיות שהותקנו מהתוצרת המקומית המשובחת ודליים של דמיון.

אלה השמחות הברורות מאליהן.

פחות ברור מאליו הוא העונג שנמצא לא בדאגה לעצמי, אלא בשירות. רובנו רוצים לחיות חיים מועילים ולא רק עליזים, ובאמת מוצאים שמחה במחשבה שאולי נתרום לסך הכללי של האושר האנושי, ולא רק לזה של עצמנו.

מאז שעזבתי את החיים הפוליטיים, היה לי מזל גדול לעבוד באפריקה; מקום שבו למרות שהאתגר והתסכול יכולים להיות עצומים, ההזדמנות לעשות טוב ולחזות בו קורם עור וגידים מרוממת את הרוח: תוכניות בסיסיות לבריאות האם והילד יכולות להימדד במספר החיים שניצלו, פיתוח כלכלי מביא חשמל ומים נקיים, והחינוך יוצר דור חדש של אפריקאים צעירים, להוטים לשנות את ארצותיהם לטובה.

אז שמחות יכולות ללבוש צורות רבות. אבל השמחה שטמונה בתחושת השליחות, היא הטובה מכולן.

The Parties in Israel’s 2019 Parliamentary Election


Find out more

Join us

Be the first to know what we’re doing – and how you can get more involved.